אנשים שואלים אותי איך אני לא מוותרת, שעד שמבינים אותי לוקח הרבה זמן?
נכון שלפעמים כשאני רוצה להגיד משהו אבל לא יכולה באותו הרגע, זה מתסכל ומייאש, אבל אם אני מסתכלת על כך אחרי שמבינים אותי, אני מרגישה מאושרת ושמחה, וזה נותן לי סיפוק אולי האמירה שלי חיזקה מישהי, בשביל זה שווה כל הזמן שלקח לי לכתוב את מה שאני רוצה להגיד.
אפשר להתבונן בתהליך הפלאי של נפלאות הבריאה, כשנוטעים עץ, קודם שמים גרעין ואז הגרעין מתרקב, בזמן שמתרקב חושבים שזה לא יהיה כלום וזה מביא לייאוש, אבל ההפך הוא הנכון כי מתוך הריקבון מגיע הצמיחה המיוחלת, וזה עיקר תהליך הצמיחה.

הגלות היא בעצם בשביל הגאולה,
כמו שכתוב בישעיהו: "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך"
"ברגע קטן עזבתיך" דווקא כשנראה לנו שאנחנו במקום הכי נמוך ושפל, הגלות קשה ארוכה ומעיקה, אנחנו מרגישים בשפל,
"וברחמים גדולים אקבצך" דווקא מהגלות הזאת, משם מגיעה הגאולה, היה צריך את כל הגלות הקשה והמייסרת בשביל הגאולה השלמה, לא יהיו עוד צרות וייסורים, הגאולה תהיה נצחית.
איך אנחנו עוברים את התהליך של הגלות בצורה הכי טובה ושמחה?
אך ורק אחרי שעברנו את הגלויות, עברנו את המר, בזמן שמרגישים הכי נורא ואנחנו לא רואים את העתיד וההמשך.
כמו שכאשר הגרעין מתרקב , חושבים שזה הכי גרוע ולא יצא מזה כלום,
אבל ההפך הוא הנכון! הריקבון מוביל לצמיחה.
אנחנו צריכים לזכור להסתכל קדימה, ולדעת שמתוך הקושי יבוא הישועה, וכך יהיה לנו יותר קל להתמודד כי יש תכלית לגלות הזאת.
נזכה לקבל את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!